ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב על סך נומינאלי של 3,421 ₪, שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל ביום 4.11.09. הבקשות עצמן הוגשו ביום 16.2.11 בלבד, כעבור למעלה משנה ממועד המצאת האזהרה הנטען, ביום 23.11.09.

בבקשה להארכת מועד נטען, כי הואיל והמבקשת, המחזיקה צי רכב גדול, שילמה למשיבה, חברה לביטוח, סכום כולל עבור השתתפותה העצמית בגין מספר אירועים שפורטו, ומשאין מחלוקת שתשלומים אלה נפרעו, סברה כי תיק ההוצאה לפועל נשוא התביעה, בו לא היתה כל פעילות במשך כשנה ומחצה, נסגר.

לגופם של דברים, טוענת המבקשת, כי התביעה איננה מתאימה להתברר כתביעה על סכום קצוב, הואיל ותביעה בגין השתתפות עצמית איננה בגדר תביעה הבאה מכח חוזה או התחייבות מפורשים. עוד טוענת המבקשת, כי ממילא, שילמה למשיבה סכום כולל של 41,367 ₪ באמצעות ארבע המחאות, בגין מכלול האירועים, וכי האירוע קא עסקינן נכלל במפורש בהסדר התשלום הנ"ל, כעולה מרשימה שצירפה לבקשתה ואשר אף הועברה לפי הנטען לידי המשיבה (להלן: "הסכום הכולל" ו"הרשימה", לפי העניין). לטענת המבקשת נמסר לה כי עם פירעון השיקים ייסגרו תיקי ההוצאה לפועל הרלוונטיים, ולא כך נעשה.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים נטענו טענות שונות על ידי נציג המבקשת, שלא נטענו בבקשה להארכת מועד, ותמציתן שהאזהרה בתיק ההוצאה לפועל כלל לא נתקבלה אצל המבקשת עקב טעות בציון כתובתה. דא עקא, טענה זו כלל לא נטענה בבקשה להארכת מועד ועל פניה אף איננה עולה בקנה אחד עם הטעמים שהובאו בבקשה להארכת מועד.

המשיבה, שהעלתה טענה בדבר חוסר סמכות מקומית ובמהלך הדיון משכה טענה זו, טענה במהלך הדיון כי נוכח ריבוי האירועים, היא מתקשה לאשר האם אמנם הסכום הכולל שולם, והאם הוא כיסה את מכלול האירועים שנזכרו ברשימה. הגם, כי אין כפי הנראה מחלוקת, כי הרשימה הנ"ל ועברה לידי המשיבה.

עיינתי בכתבי הטענות, על צרופותיהם, שמעתי את הצדדים שבפני ושוכנעתי כי יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 כמו גם תקנה 109י לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979, חולשות על הארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ובעיקרן מחייבות טעם מיוחד להארכת המועד, אשר נקבע בחיקוק ( סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967).

במקרה שלפנינו, ניתן לראות בזכות הגישה לערכאות ובטענות הפירעון של המבקשת (כפי שיובהר עוד בהמשך), כטעם מיוחד להארכת המועד. שכן יש לזכור שטענותיה של המבקשת טרם נידונו והתבררו בבית המשפט, וחסימתה מהעלאת טענותיה מטעם שבעיקרו הוא דיוני איננה עולה בקנה אחד עם המשקל הגובר והולך שיש לייחס לזכות הגישה למערכת השיפוטית, במיוחד שעה שעניינה של המבקשת טרם נבחן על ידי ערכאה דיונית (זאת, במובחן, למשל, מזכות הערעור ; השוו: ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה 27 - 37 , 140 ).

מנגד, שוכנעתי שעסקינן באיחור לא מבוטל, כפי שהובהר לעיל. כפי שכבר צויין, טענות המבקשת בתצהיר שהוגש מטעמה לתמיכה בבקשה להארכת מועד אינן עולות בקנה אחד עם הטענה שבחר נציגה להעלות בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ולפיה האזהרה כלל לא הומצאה למבקשת בפועל. שכן מן התצהיר מיום 12.2.11, שתמך בבקשה להארכת מועד, ניתן היה ללמוד במפורש על אודות מודעות המצהיר מטעם המבקשת בין היתר לתובענה נשוא הבקשה שבפני, אשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל. הסבר לשינוי גרסה זה כלל לא ניתן על ידי המבקשת. בכך יש כדי להטיל צל לא מבוטל על הטענה המאוחרת לפיה ביכר המצהיר לטעון במהלך הדיון כי האזהרה נמסרה לכתובת אחרת (זאת על יסוד עיון באסמכתא בדבר המצאת האזהרה).

דא עקא, שעה שהטענה המאוחרת כלל לא נטענה כלל בתצהיר שתמך בבקשה להארכת מועד (במיוחד בנסיבות בהן לא היתה כל מניעה להעלותה כבר אז), ותחתיה נטענה טענה סותרת כטעם להארכת מועד, הימנה למדנו במפורש על מודעות המבקשת לנקיטה בהליכי ההוצאה לפועל כנגדה במשך תקופה ארוכה, די בכך על מנת לשכנע, כי הבקשה אמנם הוגשה באיחור ניכר. בנסיבות אלה, ובשים לב לאיחור הניכר בהגשת ההתנגדות, ככל שהיתה טוענת המשיבה לפגיעה באינטרס שלה לסופיות הדיון, ניתן היה ליתן לו משקל משמעותי בשאלה האם להאריך את המועד להגשת ההתנגדות אם לאו. אולם טענה שכזו לא נשמעה, והמבקשת אף הבהירה בדיון כי אין היא יודעת לברר את העובדות לאשורן לעניין הפירעון, לעת הזו. לפיכך, הלכה למעשה לא ניתן להסיק שלתובעת ייגרם נזק מהותי או עיוות דין של ממש כתוצאה מהיעתרות לבקשה להארכת מועד.

באשר לטעמי ההתנגדות לגופם. סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 מבהיר, כי תביעה ראויה להתברר כתביעה על סכום קצוב, בין היתר ככל שמדובר ב"...תביעה על סכום כסף קצוב הבא מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב...". בניגוד לנטען בפסקה 2 לכתב התביעה עצמו, בו צויין כי לתמיכה בתביעה צורף העתק פוליסת הביטוח, צורף לכתב התביעה מסמך שהוכתר בכותרת "...רשימה המהווה חלק בלתי נפרד של פוליסה לביטוח כלי רכב פרטי להשכרה..." (נספח א' לכתב התביעה). מסמך זה אף לא נחתם על ידי המבקשת, כך שהלכה למעשה אין הוא יכול לשמש בגדר ראיה בכתב לקיום חוזה או התחייבות מפורשים. אף לא ראיתי ביתר הנספחים (לרבות הודעתו של צד ג' על קיום התאונה) ראיה לכאורה בדבר קיום חוזה או התחייבות שכאלה, הלכה למעשה. בנסיבות אלה, על פני הדברים ראוי היה לתובענה להידון מלכתחילה בסדר דין מהיר (נוכח סכומה). כפועל יוצא, ומבלי להידרש לטענות המבקשת בדבר התאמת תביעה לתשלום השתתפות עצמית למסלול של דיון בתביעה על סכום קצוב (שעל פני הדברים ספק אם יש מקום לשעות להן, בהתחשב בכך שעל פי רוב תשלומי השתתפות עצמית נקצבים ומוסכמים מראש במסגרת הסכמי ביטוח), ספק אם התביעה, כפי שהוגשה, התאימה לדיון כתביעה על סכום קצוב.

אולם גם לגופה, טענת המבקשת, לפיה פרעה את סכום החיוב נשוא התובענה באמצעות הסכום הכולל, כעולה מהרשימה, יכולה להקנות לה, ככל שתוכח, הגנה אפשרית מפני התובענה. זאת, במיוחד בהתחשב בהוראות הרישא לסעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ובמיוחד שעה שלעת הזו לא יכולה היתה המשיבה לסתור טענה זו על פניה ולהציגה כהגנת בדים.

כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, ראוי לאזן בין מחדליה הדיוניים של המבקשת והאיחור הממושך בהגשת ההתנגדות ובין האפשרות שהמבקשת תוכיח את גרסתה העובדתית בסופו של יום, בתשלום הוצאות משמעותיות לטובת המשיבה בגין ההליכים עד כה.

לפיכך מתקבלת בזה הבקשה להארכת מועד, וכך גם ההתנגדות.

בגין מחדליה הדיוניים והאיחור הניכר בהגשת ההתנגדות תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסך כולל של 2,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב'1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

המשיבה תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידיה וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על פי דין.

המבקשת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו – 214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי המשיבה כאמור.

היה והמשיבה (התובעת) לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.